<h1>ארחות חיים הלכ' תלמוד תורה סימנים ב'—ג'</h1>
<h2>דף נה.</h2>
כתב הר"י מקור' ז"ל לעולם יחשוב אדם בשבחה של תורה ומתוך כך יאהבנה שנא' וממדבר מתנה כלו' אם עושה אדם עצמו על דברי ד"ת הפקר כמדבר שהוא הפקר לכל לסוף ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנא' ומנחליאל במות. ועוד כתיב אילת אהבים ויעלת חן מה אילת זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה כך ד"ת חביבין על לומדיהן כשעה ראשונה שניתנו בסיני. ויעלת חן שמעלה חן על לומדיה וכתיב דדיה ירווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממצה מוצא בה טעם כך ד"ת כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם. באהבתה תשגה תמיד שיש לו לאדם לעשות עצמו בד"ת כשוגה במנהג העולם. ואר"ע פעם א' בתחלת שמושי לפני חכמים נזדמן לי מת מצוה ונשאתיו על כתפי ד' מילין עד בית הקברות ואמרו לי חכמים על כל פסיעה ופסיעה שנשאתו כאלו שפכת דם נקי שהרי מת מצוה קונה את מקומו ואמרתי בלבי כשאני מתכוין לעשות מצוה כך כשאני מתכוין לעשות עבירה עאכ"ו מאותה שעה לא זזתי מלפני חכמים וזה שאז"ל ולא עם הארץ חסיד וכתיב דברי חכמים כדרבונות למה נמשלו ד"ת לדרבן מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם אף ד"ת מכוונין לב לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים. ומה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרין ורבין. בעלי אסופו' אלו ת"ח שיושבין אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין הללו מטהרין הללו מכשירין הללו פוסלין הללו אוסרין והללו מתירין וא"ת היאך אני לומד תור' מעתה ת"ל כלם נתנו מרועה א' כל דבריהם דברי אלהים חיים ורועה אחד נתנן ומשה מפי הגבורה אמרן. וכמשמרות כתיב בשי"ן רמז לתורה שהיא כ"ד ספרים כמשמרות כהונה ולויה. ואל תחשוב כי עיקר התורה בכתוב היא אדרבא עיקרה בע"פ ועל תורה שבע"פ נכרת ברית שנא' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית והם אוצרו של הקב"ה כי גלוי וידוע לפניו שעתידים ישר' לגלות ויעתיקו עכו"ם ספריהם לפי' לא רצה שתכתב כי לעתיד לבא ירצו העכו"ם לקבל שכר ממה שלמדו תורה ואומר להם הקב"ה מי שמסטירין שלי בידו הוא יקבל שכר. פי' אוצר. ואע"פי שבדורות אחרונים ע"י מיעוט הלבבות נכתבו ה"ד סדרים מ"מ הם צריכין פי' גדול. ולבבו' העכו"ם כמו כן נתמעטו ולא יוכלו ללומדה דכתיב אכתוב לו רובי תורתי בתמיה א"כ כמו זר נחשבו ומה הפרש ביניהם ובין העכו"ם עכ"ל הר"י מקור' ז"ל.
